פסק-דין בתיק ת"א 35206-10-10

1.         להלן תוכרענה שתי מחלוקות שנותרו בין הצדדים בעלי הדין בהליך זה: האחת, דרישת התובעת לתשלום ריבית בהתאם לסעיף 6 להסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח, והשנייה, דרישת התובע לחיוב הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

2.         מקרה שהיה כך היה:

א.         ביום 30.4.04 נפגע מר אלעזר מתתיהו בתאונת דרכים (להלן: "הנפגע" ו "התאונה" בהתאם ). התובע - המוסד לביטוח לאומי - הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם לנפגע דמי פגיעה וכן הוא שילם וממשיך לשלם לו גמלת נכות שנקבעה בעקבות התאונה בסכום כולל של 1,123,619 ש"ח ליום 27.10.09 (להלן: "התגמולים").

ב.         ביום 27.10.09 פנה התובע לנתבעת, חברת הביטוח כלל, המבטחת את הרכב המעורב באירוע התאונה, בדרישה לתשלום מלוא התגמולים ששולמו לנפגע וזאת בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "מכתב הדרישה"). במכתב תשובתה מיום 1.11.09 דחתה הנתבעת את דרישת התובע בנימוק כי הרכב בו אירעה התאונה הינו רכב מעביד (להלן: "מכתב התשובה").

ג.          ביום 18.10.10 הגיש התובע תביעה דנן לפיה הוא מבקש לחייב את הנתבעת במלוא סכום התגמולים בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ולחילופין,  בשיעור מופחת של 55% כפי שנקבע בהסכם שבינו לבין הנתבעת. בכתב ההגנה מפני התביעה שוב טענה הנתבעת כי הרכב המעורב בתאונה הינו רכב מעביד ולפיכך אין לחייבה בתשלום התגמולים ששולמו לנפגע בעקבות התאונה, כולם או בחלקם.

ד.         להשלמת התמונה יצויין כי בשנות השבעים התקשר התובע עם חברות הביטוח השונות, והנתבעת בכללן, בהסכם המסדיר את תביעות השיבוב ביניהם (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע כי המבטחות  תשפנה את המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי עבור הסכומים שהוא משלם לנפגעי תאונות דרכים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (55% לנהג ו-80% לנוסע או הולך רגל) מקום בו על חברת הביטוח לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת של הרכב המעורב בתאונה הרלוונטית.

בשלהי שנת 2008 ביטל המוסד לביטוח לאומי את ההסכם ובעקבות זאת התגלעה מחלוקת בשאלה האם ההסכם תקף גם ביחס לתאונות שהתרחשו לפני מועד הביטול, כטענת חברות הביטוח, אם לאו, כטענת המוסד לביטוח לאומי. מחלוקת זו הגיעה לפתחו של בית המשפט ובפסק הדין שניתן ב- ת"א (שלום-י-ם) 37002/03/10 המוסד לביטוח לאומי נ' ארטור ואח' (פורסם בנבו) התקבלה עמדת חברות הביטוח בנדון. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי, אולם הערעור נדחה.  המל"ל לא השלים עם התוצאה הנ"ל  והוא הגיש לבית משפט העליון רשות ערעור בתיק רע"א  8354/11.  ביום 19.4.12 נתן בית המשפט העליון פסק דין לפיו הוא אישר את התוצאה אליה הגיעו בתי משפט השלום והמחוזי. בכך נסתם הגולל על טענת המוסד לביטוח לאומי כאילו ההסכם לא חל על תאונות שהתרחשו לפני מועד ביטולו.

ה.         כתב התביעה בהליך זה הוגש טרם הוכרעה המחלוקת ביחס לתחולת ההסכם על תאונות שהתרחשו לפני מועד ביטולו. לפיכך, בכתב התביעה דרש התובע לחייב את הנתבעת לשפות אותו במלוא התגמולים וזאת בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ולחילופין,  בתגמולים בשיעור מופחת כפי שנקבע בהסכם. דא עקא,  משהוכרעה המחלוקת האמורה בהליכים כמפורט לעיל, חזר בו התובע מהדרישה לקבלת מלוא התגמולים וביקש לחייב את הנתבעת בתגמולים חלקיים בשיעור שנקבע בהסכם.

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית בתביעה, חזרה בה הנתבעת מהטענה כי התאונה אירעה ברכב המעביד וביום 28.5.12, או בסמוך לכך, היא שילמה לתובע את הסכום המגיע בהתאם להסכם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובסה"כ 680,000 ש"ח.

3.         בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף של החלטה, פסק הדין בתביעה ניתן שלא על דרך הפשרה לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם וללא חקירת המצהירים.

4.         לטענת התובע בתמצית, מכתב הדרישה וכתב התביעה מהווים הודעה לנתבעת על זכות השיפוי בגין הגמלאות. מכתב הדרישה זהה למכתבי דרישה רבים אחרים שנשלחו לנתבעת, בהם צויין כי הדרישה הינה לפי סעיף 328 לחולק הביטוח הלאומי.  אולם, בניגוד לאותם מקרים שבהם הנתבעת קיבלה את דרישות התובע, במקרה דנן היא דחתה את הדרישה בטענה כי התאונה אירעה ברכב מעביד, טענה ממנה חזרה במהלך המשפט.

            סעיף 6 להסכם קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע 55% מסכום הגמלאות בתוך 45 יום ממועד משלוח הדרישה, שאם לא כן עליה לשאת בריבית מיוחדת שהינה בבחינת פיצוי מוסכם המוטל על הנתבעת גם באם התגלעה מחלוקת כנה בין הצדדים. אין כל סייג  בהסכם ביחס להוראה הנ"ל המשקפת את רצון הצדדים ועל כן לא בנקל יתערב בית המשפט וישנה אותה הסכמה.

            הנתבעת חזרה בה מהטענה כי התאונה אירעה ברכב מעביד ושילמה חלק מהתגמולים על-פי  ההסכם מבלי שתוקן נוסח מכתב הדרישה ורק לאחר שהתובע טרחגיש את ראיותיו בתביעה.

            בנסיבות כמתואר לעיל, יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת ממועד הדרישה ולחילופין ממועד הגשת התביעה, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

5.         לטענת הנתבעת בתמצית, אין כל הצדקה לדרישת התובע לשיפוי מלוא התגמולים תחת שיפוי חלקי הקבוע בהסכם (55%), דרישה אשר חייבה את הנתבעת להתגונן מפני התביעה בסכום גבוה ומופרז.

            בהתאם לסעיף 6 להסכם, תשלום ריבית מיוחדת מותנה במשלוח מכתב דרישה.  במקרה דנן, מכתב הדרישה נשלח בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ולגישת התובע בכתב התביעה, ההסכם אינו חל במקרה דנן.  בנסיבות העניין,  אין לראות במכתב הדרישה או בכתב התביעה כדרישה לפי ההסכם ועל כן התובע אינו זכאי לריבית מיוחדת כאמור בו.

6.         סעיף 6 להסכם קובע כדלקמן:

" החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל".

החל מיום 1.4.85 שונה סעיף 6 להסכם כך שבמקום תשלום תביעת המל"ל תוך 60 יום מיום קבלת הדרישה, התשלום ייעשה "תוך 45 יום מיום משלוח הדרישה".